לבניית ה- MACD יש צורך בשלושה ממוצעים נעים מעריכי, כלומר שלוש קווים. עם זאת, רק שתי שורות יוצגו על הצג, שכן זוג מתוך שלושת אלו שהוזכרו משמש רק לחישוב ההבדל ביניהן.
 הממוצע הנע הראשון, המהיר ביותר, מחושב על פני 12 תקופות; האיטית ביותר, לעומת זאת, היא 26 תקופות. שני ממוצעים נעים אלה מופחתים זה מזה כדי לחשב את ההפרש אשר יוצג גרפית על ידי שורה אחת בלבד. כדי ליצור אותות, הוצגה השורה השלישית, כלומר ממוצע נע מעריכי, בדרך כלל ב -9 תקופות, של ההפרש הקודם.
 לסיכום, לכן יש לנו שתי שורות:
 {\ displaystyle MACD = EMA12-EMA26}, שם EMA מייצג ממוצע נע מעריכי
 {\ displaystyle SignalLine = EMA9 [MACD]}, שהוא ממוצע נע מעריכי של קו MACD.
 למרות שתקן MACD (12, 26, 9) הפך לאמות מידה לאנליסטים רבים, יוצרו וסוחרים אחרים מציעים בחום להתאים אותו לשוק (מניה, מגזר או מדד) בו הוא משמש. למעשה, בדיוק בשל בנייתו, ה- MACD מאפשר להשיג אותות בזמן רב יותר על ידי הורדת מספר התקופות שנלקחות בחשבון על ידי שני הממוצעים הנעים, המהירים והאיטיים שממנו מחושב ההפרש, או כדי להחליק את המגמה יותר על ידי הגדלת ערכים אלה. כמובן שניתן גם לשנות את הממוצע הנע מעריכי של ההפרש, הנקרא קו האותות.
 בנייה מסוימת זו של ה- MACD מנצלת עקרונות בסיסיים של שונים  מתנדים; חישוב ההפרש בין שני ממוצעים נעים של תקופות שונות מפנה את תשומת הלב לדמיון עם נוסחת המומנטום: במקום להשוות את מחיר הסגירה עם  איקס  בתקופות קודמות, ממוצע מהיר יותר בהשוואה לתקופה איטית יותר. הקונספט הבסיסי אינו משתנה, אך השימוש בממוצעים נעים מאפשר התאמה והתאמה רבה יותר על בסיס השוק והמצבים בהם הוא נמצא. כמו כן הודות לשימוש בממוצעים נעים, זיהוי אותות הכניסה או היציאה מופשט.